אסכולות, בצידי
הדרך 5, טיול 2, הר החלק, נחל החלק, הור ההר
בדרך לדרום הם
התקדמו לאט,
עברו בתחנות אך
הקטר שם לא עמד,
טוב, בעצם בדביר
הוא עמד, וקצת ישב לקפה, והיידה (איתן מזרז) דרומה.חולפים על פני באר שבע ודימונה,
מזרחה על כביש 25 ואח"כ דרומה על 206, עוד קצת על דרך העפר, האוטובוס עם הנהג
ענן מודיע שעד כאן, חוגרים את התרמילים, משחיזים את מקלות ההליכה, כמה מלים על
המסלול הצפוי, וקדימה לדרך.
מזג אויר בהיר ולא
חם, אידאלי מכל הבחינות.
מגמת פנינו דרומה
אל עבר פסגתו של הר החלק, עליה מתונה למדי שחלקה על דרך עפר סלולה וחלקה על פני
משטחים גדולים של אבני צור, משטחים צחיחים למדי עם צמחייה דלילה ביותר, אם בכלל.
עצירה ראשונה מלווה
בסקירה גאוגרפית ראשונית של השטח, הסבר קצת על משטר המים במדבר וההשלכות שלו על
הצמחיה, קצת התעכבות על צמח הזוגן והדרך החכמה שלו לשרוד את התנאים הקשים במדבר,
וממשיכים לכיוון הפסגה, שם, סמוך לאנטנות המזדקרות והנראות למרחוק, תצפית שנייה
והסבר מפורט קצת יותר, הכולל את מפעלי כריית הפוספטים במישור צין השכן, מקור השם
"הר החלק", ועוד.
 |
| הר צין הוא (אולי) הור ההר |
מתחילים גלישה לעבר נחל החלק, שתחילה היא מתונה, הופכת להיות תלולה ככל שמתקרבים לנחל, החלק התלול,
אגב, נקרא "נאקב קאדון" בערבית, שפירושו "מעלה האת", אותו את
שאיתו היו מפלסים את המשעול הצר כדי שיתאים לצעידת גמלים לאחר שטפונות כשהשביל
השתבש. האמת, לא נראה לי שאיזה גמל היה
מסתכן פה.
עוצרים בתחתית הנחל
לשחרר קצת ברכיים ולאכול משהו, ואחר ממשיכים באפיקו של הנחל אל תוך הקטע המבולדר
והמגובב (מלשון גבים), ואיזה גבים ! אין
מנוס מכניסה למים, מי ביחפות אמיצה, מי בנעלי-מים מדוגמות או סנדלים, ומי בנעליים
סתם כך (כמוני). המים קרים ומגיעים עד
המותניים, ואנו נזהרים לשמור על הדברים החיוניים כמו טלפונים ומצלמות מעל התחום
הרטוב.
הסיפור הזה מתנהל
באיטיות ובזהירות ומסתיים עם יד אחת בחשש שבירה (יהודית) ושריר אחד מתוח (דני) אבל
ללא צורך בפינוי מוטס. אלכס החובש משחיז
את מיומנויותיו. איחולי החלמה לפצועים.
הור ההר ושדות
הבולבוסים הם מטרותינו הבאות. אנו חוצים בצעידה מהירה את מישור צין החרוש בחלקו
הגדול בנסיונות שיקום נופיים המנסים להעלים את עקבות כריית הפוספטים, פוגשים לרגע
את האוטובוס כדי לפנות את הילדים והפצועים וממשיכים לכיוון שדה הבולבוסים. כמה דקות מאוחר יותר מגיעים אליו וזוכים להסבר
האפשרי להיווצרות המקשה הסוריאליסטית המאובנת (הצטברות של שכבות גיר מסביב לגרעין
אורגני כלשהו בתקופה שהיה כאן ים) וגם לגירסאות מיתולוגיות.
 |
| נו, לא בדיוק |
משנסים כוחות
אחרונים, כדי להעפיל לפסגתו של הר צין (הוא הור ההר לפי גירסאות מסויימות), עלייה
חדה ביותר אם כי לא ארוכה, שמסתיימת בהשתחלות אקרובטית בתוך חריץ אבן סמוך לפסגה,
מאמץ לא קטן ששכרו בצידו : קצרי נשימה אנחנו משקיפים ממרומי השולחן על בקעת צין
שהשמש המנמיכה צובעת את סביבותיה בכתום, זוכים להסבר אחרון להיום על הסביבה, על
הבעייתיות שנוצרה בעקבות כריית הפוספטים ועל הנסיונות לשקם את איזורי הכרייה
הנטושים, וכן סקירה על מקורות המים בסביבה.
זהו, הגענו. 14 ומשהו קילומטרים, מסלול מקסים למרות הקשיים (ואולי בזכותם), תודה לגלעד, לאיתן לענן הנהג ולאלכס החובש. וגם לכם.
כל שאר התמונות שצילמתי נמצאות כאן
התמונות שצילם איתן נמצאות כאן, תודה איתן.
להתראות,
אבי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה