ירוק מאד מפשחה לקומראן, שוייץ, ללא ספק, זה כאן. (עם מיליוני פרחים וחניה בשפיץ של הישבן)

אסכולות, בצידי הדרך 5, טיול 4, ממעלה פשחה לקומראן

ס.מ.ס בהול משרון ערב הטיול, מבהיר לנו שמסלול הטיול שהיה אמור לכלול את ואדי קלט ומנזריו, הוחלף עקב ריבוי שפכים באפיקו של הנחל, וכתחליף לביקור במנזר ושכשוך במימיו של הנחל, נחקור את הרכס שבין עינות צוקים (עין פשחה ) לקומראן.    מבט קצר במפה מבהיר לנו את הפרשי הגבהים לאורך המסלול, והחלום על גלישה נעימה במורד הקלט נגוז באחת.

שוב נהנים הירושלמים מהיתרונות של טיול במדבר יהודה, כלומר, שעות שינה יקרות בבוקר והגעה מוקדמת הביתה בסוף המסלול. האוטובוס עם חמודי הנהג, איתי המלווה ויאיר החובש (וכמובן כל חבורת המטיילים הנחמדה) אוסף אותנו בצומת הגבעה הצרפתית ואנו דוהרים מזרחה אל המדבר. מי היה מאמין שרק בשבוע שעבר ירד פה שלג וירושלים כוסתה במעטה צחור ?  היום בהיר והחזאים מבטיחים קיציות לאורך כל היום.

עצירה בצומת אלמוג לקפה, ארוחת בוקר ושירותים, ואסף הרשטיג מדריכנו להיום מצטרף ומקדים כמה מילים על המסלול הצפוי לנו.

דקות אחדות של נסיעה מביאות אותנו קרוב לכניסה  לעינות צוקים, שם אנו מתארגנים לתחילת הליכה. אסף מבטיח (ומקיים) : עלייה, מתונה אמנם, אך ממושכת של כ-250 מטר מהכביש אל גב הרכס, על הבוקר... אבל מקבלים פיצוי הגון בשפע של ירוק ופריחה, שכבר בדרך לכאן נרמזנו אודותיו מבעד לחלונות האוטובוס. שפע שכזה במדבר,הוא נדיר למדי, ויש האומרים שמאז החורף של שנת 92' לא נראה כירוק הזה במחוזותינו.

מתנשמים ומתנשפים אנחנו מגיעים לבסוף לראס פשחה, עם תצפית מרהיבה מזרחה לכיוון ים המלח, אנחנו לא לבד כאן : צמד פקחים של רשות שמורות הטבע כאן, וגם חבורה של צעירים מערב א סואחרה שבילו כאן את הלילה עם מנגל ונרגילה.

אסף מחכים אותנו בענייני התייבשות ים המלח, ההשלכות שנובעות מירידת המפלס, היווצרות הבולענים, נדידת המעיינות, התהוותם של מיקרו קניונים ועוד ועוד כיוצא באלה, ענייני הפקת האשלג, תעלת הימים, ובכלל, טביעת ידו של האדם בטבע ובנוף.

ממשיכים בטיפוס מתון על שביל במת השוליים, במגמה כללית צפונה, עוצרים לכמה דקות ע"מ לתת את הכבוד לפריחה השופעת של כרמליות ושלחים סגלגלים, עכנאים סגולים-כחולים, חרציות צהובות, פרחי ציפורן החתול, כתמות, חומעות ושפע בלתי נגמר של ירוק משובץ בשלל צבעים, העין לא תשבע.

עוצרים לתצפית ולנשימה קטנה על כיפה דרומית לטיז א לזלאמה (שם שניתן כנראה ע"י בדואי חסר סבלנות כתשובה לשאלה מעצבנת של תייר בריטי), מראיינים כמה גמלים פוטוגניים שגם הם נראים קצת המומים מהירוק הירוק הזה שנפל עליהם במפתיע,

ומשם בהליכת בודדים אל פסגת כיפת הטיז עצמה.  הטיפוס אל הכיפה קצר אך תלול למדי, וכשכולנו צולחים את חוויית ההליכה והטיפוס, אסף סוקר את הגאוגרפיה של האיזור, בעיקר לכיוון מערב : בקעת הורקניה, ג'בל מונטאר (הוא העזאזל), כפר עובאדיה, הרודיון, נחל קדרון.   כמה מילים על ספר המדבר ועל רעיית עדרי הבדואים.  ממשיכים.

גולשים בזהירות במדרון התלול צפונה לכיוון נחל קומראן וכשמגיעים למדף הסלע באפיקו המצוקי, עוצרים לארוחת צהריים.

אכזבה מסויימת נגרמת כאשר מסתבר שהגבים שציפינו שיהיו שם, נסתמו בסחף בשטפונות האחרונים, ואסף מסביר את הדינמיקה של פתיחת וסתימת גבים בשטפונות והקשר לחוזק הזרימה ולרוחב האפיק. מכאן הוא עובר להרחבה על פרוייקט תעלת הימים ועל הדעות החלוקות בקשר לתועלתו, ועל התרגיל שעשו המוסדות כדי לעקוף את התנגדות הירוקים לפרוייקט (העברה של הביצוע לשטח ירדן).

גולשים עוד באפיק הנחל ועוצרים פעם נוספת בסמוך לאמת מים עתיקה ולמספר גבים. חבורה של גולשי צוקים עסוקה בהתמודדות עם המפל האימתני,  ואנו זוחלים בניקבה החצובה בסלע בברכיים דואבות ובמכנסיים מאובקים, וזוכים לשמוע מפי אסף על האיסיים, אליבא ד פיליניוס ולעומתו ממצאי הארכיאולוגים, גירסאות שונות בקשר לבריכות שנמצאו באפיק הנחל (מקווה טהרה או איסוף חרסיות לתעשיית קרמיקה ?), וכמובן סיפור המגילות הגנוזות ממערות קומראן, גילויין ורכישתן מידי הרועים המגלים.

גלישה אחרונה לכיוון אתר קומראן עצמו, דילוג מעל פשפש הברזל הסגור,

 ולאוטובוס המחכה לנו במגרש החניה.

רוטינת קרוקס-תה-עוגיות, נפרדים בתודה מאסף, איתי, יאיר החובש וחמודי הנהג, ויאללה הביתה.

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן,

התמונות שצילם פינו וייצמן נמצאות כאן, תודה פינו !

התמונות שצילמה אראלה יואל נמצאות כאן, תודה אראלה !

התמונות שצילמה אמה קבקוב נמצאות כאן, תודה אמה !

להתראות,

אבי